הלבשה

הם לא יצאו מתוך ציור בספרי הילדים, בחליפה ובה טלאי על גבי טלאי.
הם לא צולמו בשנת תקפ"א כשבהונותיהם מציצים מלועה הפעור של הנעל.
אבל מצבם לא רחוק מכך.

הם שורדים עם חליפה בלויה שנקנתה בבזאר במבצע, בחצי ממחירה של חליפה בחנות ממוצעת ב"גאולה", וגם למענה הם נאלצו לקצץ בצרכים אחרים.

הם נגררים  עם נעליים שאינן נוחות, מאיכות ירודה, ולעיתים עם נזקים בלתי הפיכים לבריאות כף הרגל, רק משום שנעל איכותית עולה יותר מ-70 שקלים. זה המקסימום שיכלו להוציא במאמץ רב במכירת סוף העונה על דגמים קודמים.

האם זה חייב להימשך כך?

היתכן שאם מסורה תעמוד בפני דילמה: נעליים או חשבון חשמל?  שמלה או שכר לימוד?

מתנדבי עמותת ברכת השם נחשפו במהלך שנות הפעילות הרבות לדילמות קורעות לב.

לרוב, נסתיימה ההתלבטות בהכרעה לכיוונם של מצרכי מזון, חשבונות חשמל ומים ושאר הצרכים המינימליים, ואילו רכישת ביגוד חדש שוב נדחתה למועד בלתי ידוע... בדרך כלל, גמ"חים ומכירות יד שניה סיפקו את הצורך המינימלי באופן זמני ובאיכות ירודה עד שבלתי אפשרי היה לדחות שוב. מתנדבי עמותת ברכת השם החליטו: לא עוד!

כל נער, ילדה או תינוק, כל מבוגר וכל אם בישראל- זכאים ללבוש תואם, מכובד, עדכני ויפה בכל עונה ומועד לאורך השנה כולה!

הבעיה היתה, שתמיכה כספית שחולקה על ידי עמותת ברכת השם- הופנתה באופן מיידי לצרכים אחרים על ידי המשפחות, או לחילופין- במקרים קשים אחרים- נבלעה אי שם בעומק האוברדראפט בחשבון הבנק. אי לכך החלו מתנדבי ברכת השם לארגן חלוקת ביגוד מספר פעמים בשנה, לקראת החגים ובעת חילופי העונות.

בגדי- מכבדי

לא עוד חלוקת יד שניה או עודפים משנת תקפ"ו.

מתנדבי ברכת השם, אמונים על המוטו המוביל: "בכבוד!", לא חוסכים בזמן, במאמץ או בכסף על מנת להביא את הסחורה העדכנית, האיכותית, היפה והנחשבת ביותר!